אנחנו פוגשים את מי שהביא לקדמת הזירה האומנותית בארץ את אומנות ה׳אלטרים׳, את המוכרים מבניהם יצר למידברן 2017 ו2018 וזכה להערכה גדולה. הוא חוקר את הטבע, את החיבור בין אדם לטבע, ואת המקום הפנימי שנפתח בזמן עבודה עם חימר או בציור. רועי אמינוף הוא אמן רב תחומי העוסק בעיצוב ופיסול קרמי, Land Art, ציור ועיטורי קירות ותקרות.
מושב עמיקם
משתתפים: רועי אמינוף, אלכס דרייגור, מאשה בובריצקי
צילום: אלכס דרייגור
שישי בצהריים אנחנו מגיעים למושב עמיקם. הכל פורח סביבנו בצהוב. אנחנו חונים על כביש כורכר ונכנסים למתחם הקסום בו רועי חי ויוצר. ישר הרגשנו את המרחב העצום שחובק את הבית, תחושת פרטיות ורוגע שנותנים מצע טוב ליצירה.
הצלחנו לתפוס אותו לשיחה קצרה בתוך הטירוף של פרויקט שהוא יוצר למידברן 2018.
מחוץ לבית מתפרש סטודיו פתוח, מחולק לכמה פינות עבודה, כל אחת מהן נראית מעבדה בפני עצמה. אובייקטים מהטבע שרועי אוסף עם השנים נמצאים בכל מקום, מגרים לנו את החושים ואנחנו רק רוצים לגעת בכל דבר. כלי חרס יפייפיים מונחים באסטתיות האופיינית לו, בין ערבוביה פראית לדיוק ואסתטיקה מוקפדת.
אנחנו מתיישבים על שטיח במרכז חלל הסטודיו החיצוני, מחוברים לאדמה, אוכלים מהטוב שגדל בה ומדברים על אובייקטים שנוצרו ממנה. השיחה מתפתחת ואנחנו מתחילים לחוות את עולמו של רועי.
אתה יוצר פה?
כן, רק פה. אני מאוד אוהב את החלל הזה בעיקר כי הוא פתוח ואין לו קירות והגבעות הירוקות מולי כשאני עובד, אני מרגיש פה עטוף ומוגן.
כל יום?
זה תלוי בפרויקטים או בזמן פנוי.
צילום: אלכס דרייגור
ספר לנו קצת על איזה פרויקטים אתה עובד? מה מעסיק אותך בימים אלו?
בקרוב יעלה האתר שלי מה שמעסיק אותי הרבה לאחרונה. המון עבודת מחקר ואיסוף חומרים. המסע לעבר אתר שואל אותך כל כך הרבה שאלות, מי אתה ומה אתה ומה אתה רוצה להראות לעולם, ומה לא.. עולים דברים מעניינים כמו למשל שהבנתי שהציור הוא הכלי הראשון שדרכו הכי קל לי להתבטא, אולי גם מעין הכלי הנצחי, כמו עוד יד, הצבעים מהפנטים אותי, הופכים לי את הבטן מהתרגשות למרות שהנחתי לו להרבה שנים כי אני חייב את הדברים גם בתלת ממד, להרגיש אותם בידיים, לעקם, לשנות, לחבר ולעצב מחדש.
הציורים הקודמים שלך אמורפיים יותר ובאחרונים שפרסמת אפשר לראות איזושהי שיטתיות של נקודות, צורות גיאומטריות.. מה אתה מחפש בציור?
צבעים, חזרתיות, פרטים קטנים. מחפש את החופש שמגיע מתוך TRANCE של עבודה, קווים ונקודות עושים לי שקט בראש.
הציור הוא הבסיס לכל הרעיונות, כל רעיון חייב לקשקש אותו רגע למרות ששלב הסקיצות לא קל לי.. אני בכללי מסודר אבל אוהב להתחיל לעבוד כמו פרא אדם, מבולגן ועמוס רעיונות ופרטים ולאט לאט לזקק את הצורה או את הכוונה הראשונית. הדבר הכי חכם זה לבנות קודם כל סקיצה מאוד טובה, להתעכב עליה, לבהות בה ארוכות.. כי אז הדרך לממש את הויז׳ן מאוד קלה, זה כמו מפת דרכים רק שאני אוהב לחתוך הצידה לשולי הדרך.
איך נראה סדר יום שלך בתקופה האחרונה?
הפרויקט של המידברן דורש ממני המון ריכוז ופוקוס אז בדרך כלל אני קם כמה שיותר מוקדם בבוקר, דרוך ומוכן להמשיך את אתמול ומשתדל לשמור על רצף טקסי הבוקר שלי לפני שאני צולל לתוך העבודה. ויש ימים בהם אני לא יכול להתאפק, מתעורר וישר חייב לצאת לראות איך התייבש לי סוג חימר שלא הכרתי... ואז ישר אני עושה עוד טסטים... או מערבב בו עוד חומר.. אני צריך את הידיים מלוכלכות וחיות בתחילת היום. אין לי הרבה סבלנות לתהליכים אבל אני מתאמן בנחת רוח מול תהליכי יצירה. בשבועות האחרונים אני בשלב הסקיצות ושלב ההפקה של הדברים. זה אומר שאני הרבה על לוחות השראה, הרבה מחשבות וטסטים. כל מה שאתם רואים כאן זה טסטים. נגיד שם בדקתי איך החרסית בשריפת גז נדבקת לאבק פלאייה חי ומסונן ולידה בדקתי איך חרסית איכותית לא שרופה נדבקת לגושי חרסית מהפלאייה. זאת המעבדה כרגע לפרויקט של המידברן. החלל פה דינמי ומשתנה מפרויקט לפרויקט. אחרי המידברן הכל נראה פה אחרת, אני משתדל לפנות את החומרים שלא קשורים ולאפשר לרעיונות חדשים לתפוס מקום, ביום אחד הכל מתחלף.
אוסף החומרים הטבעיים של רועי עוצר נשימה. ראינו מאובנים, סלעים ואבנים מהמדבר ומהגליל, חלקי צמחים שונים, עלים, גזעים, עצמות, המון סוגי חימר.. ממש אוצר חומרי וויזואלי נדיר. הצורניות בטבע, שקורית באופן פראי ושיטתי, מקשרת אותנו ישירות למחשבותיו וצורת הראייה שלו על יצירה ואולי על החיים בכלל. החיבור שלו לטבע והאדמה מורגשים בכל פרט, אפילו בידיים שלו.
אוסף החומרים הטבעיים של רועי, בחלל הסטודיו | צילום: אלכס דרייגור
איך נולדו ה"אבנים"?
הם נולדו מטבעות עץ זית.
הייתי באיטליה לפני חמש שנים בקורס ציור של Visionary art, הקורס התקיים במבנה אבן עתיק מרובה חללים באיזה כפר בהרים על גבול צרפת והיה בו סטודיו לציור שבו למדנו, סטודיו ליוגה, קרמיקה ונגריה. כל פעם שעברתי ליד הנגריה ראיתי שהנגרית הגרמניה עובדת על שלייפים ודיסקים עם גושי עץ קטנים ויוצרת טבעות עץ מלאות פאזות וזויות יפות בטירוף שמזכירות אבני חן ויהלומים, ביקשתי ממנה לשחק קצת ביחד ובסוף מצאתי את עצמי רוב החודש בנגריה במקום בסטודיו. האהבה לצורות האלה לקחה אותי לחשוב מה יקרה לגושי חימר על אותם מכונות ומתוך כל הנסיונות האלה התפתחה השפה הצורנית של ה"אלטר" שיצרתי למידברן 2017.
מה זה אלטר (altar)?
בתרגום חופשי אלטר הוא מזבח. אני לא כל כך מתחבר להגדרה הזאת ומתייחס לאלטר כעוגן לתודעה של הצופה. המקור של האלטרים מגיע מתוך מרחבים טקסיים שונים שבמרכזם יהיה אובייקט שנקרא ׳אלטר׳ וכל המשמעות שלו הוא להיות מעין מרכז, עוגן, אמצע. המקום אליו אתה מתסכלֿ או מתפלל כשאתה צריך להיזכר או לרכז את עצמך לנקודה אחת בחלל. בדרך כלל על אותו האלטר יהיו חפצים וחומרי גלם טבעיים שמושכים את העין ומשמשים כמו מעין ׳תשמישי קדושה׳ או יש שיגידו חפצי עוצמה.. אבנים, קריסטלים, פרחים וכו׳. אני לוקח את ההשראה מתוך הרעיונות האלה ונותן להם את הפרשנות שלי. האלטרים בדרך כלל יהיו מבנים גיאומטרים שארכיב על הקרקע מחומרים שונים, בעיקר אדמה, חימרים שונים וחומרים טבעיים שאני אוסף.
גם השנה תציג אלטר במידברן 2018, בקנה מידה מרשים עוד יותר. איך עובדים על פרויקט כל כך גדול?
הרבה תמיכה מקהילת המידברן המדהימה, צוות של מוכשרים שעובדים על הפרויקט יחד איתי, זמן מחקר ארוך ויסודי, המון רצון טוב ובעיקר הרבה תשוקה, היא הדלק לכל העשייה הזאת.
בנוסף, סקיצות יסודיות והרבה טסטים, אני בודק את החומרים לעומק ומחפש להבין אותם ואולי ׳לפצח׳ משהו בשפה שלהם.. החרסית מהפלאייה מאוד פראית ולא צפויה ודורשת הרבה תשומת לב.
איך התפתח אצלך התחום הקרמי?
החימר תמיד סיקרן אותי ותמיד היה לי סביבו סיפור אהבה ומקום של חופש ופשטות- החומר היחיד שהכרתי שמה שאני אומר לו הוא עושה, בנוסף לריח שלו שתמיד מזכיר לי את הבית, הגליל. בגיל 20 בערך אבא שלי קנה לי אובניים מתנה ליום הולדת ומאז זה כבר היסטוריה.. למדתי בכל מיני סטודיואים ואצל מורים מדהימים. האובניים בשבילי הם כלי ממש ראשוני שאני משחק איתו בעצימת עיניים כמו לצחצח שיניים, אני אוהב לעבוד עליהם ואוהב ללמד. בשנים האחרונות זה התחיל לשעמם אותי, בנוסף לדלקת בפרק כף יד שגרמה לי לשים אותם בצד, להפסיק לשחק עם כלים ולהתחבר לחימר ממקומות אחרים ועם מכונות אחרות.
זה תחום מדהים בעיני ואני עדיין מתרגש ממנו כאילו אתמול נפגשנו. העולם של השריפות הוא מטורף ואינסופי ואני מרגיש עדיין ילד בתוכו וממש רוצה להעמיק וללמוד עוד.
איך אתה עובד?
פרי סטייל משחק ומפתח את מה שנולד, או מרעיון לסקיצה, ללוחות השראה, מחקר ופיתוח.. די ברגיל. תלוי בעבודה.
בכללי אני אוהב סדר ואוהב לרדת לפרטים קטנטנים ולהתעכב עליהם ארוכות, הם מרגשים אותי ודרכם אני מבין את העבודה.
רועי מתעניין במצלמה של סשה (הצלם שלנו) וקם לראות אותה.
זו אחת האהבות שלי צילום, אבל יש גבול לכמה דברים אפשר להתעסק בהם. בתיכון עשיתי בגרות בצילום, לפעמים אני מאוד מתגעגע לחדר חושך שנותן חוויה מדהימה של התגלות ותוצאה מהירה.
אנחנו ניגשים לכלים באווירה אוזבקית, עם אלמנטים איסלמיים וצורות מהמסגד. רמת הדיוק מרשימה באופן שקשה להעביר במילים. איזו שליטה... איזה דיוק.. הכל פיקס!
מידברן 2018
ליווינו את רועי בתהליך הבנייה של האלטר, מייצור ה"אבנים" במושב עמיקם ועד לאירוע המידברן עצמו. התכנון והיישום של האלטר ערכו חודשים של עבודה אינטנסיבית שכולה נעשתה בהתנדבות חברתית. במידברן האחרון האלטר היווה חלק משמעותי ממבנה הטמפל שנקרא השנה "המצפן", אשר תוכנן על ידי זוג האמנים יואב שוורץ ולירון גביש.
היינו סקרנים לראות איך כל ה"אבנים" שרועי וחבריו עובדים עליהן יתחברו יחד לאלטר אחד במידברן 2018 ובטוחים שאנשים רבים לא ישכחו אותו!
ההכנות ל"אלטר" מידברן 2018, בחצר הסטודיו
"המצפן" שתוכנן ע"י האמנים לירון גביש ויואב שוורץ, האלטר נמצא במרכזו, מידברן 2018
החיבור של רועי לטבע מעורר השראה. הוא נושם טבע, מרגיש אותו ויודע לנווט אותו לצרכים שלו. כשרעיונות עוברים דרך ה"פילטר" שלו נולד משהו חדש. חומר מקבל משמעות רוחנית וצבעים יוצרים הרמוניה.
תודה רועי מכל הלב שהכנסת אותנו ללב החיים והעשייה שלך. היה תענוג ענק!
לפרטים נוספים:
(האתר יוצא לאור ממש אוטוטו)
עוד קצת מהמפגש
Comments